"יקרים ואהובים,
דמיינו עץ… שורשיו עמוקים באדמה ומתפצלים לאין סוף מרחבים… מאפשרים להזנת הטבע ממעמקים לזרום ולעלות דרך ערוצים אלו לגזע…. דמיינו את המבנה הזה גם למעלה… ענפים היוצאים מהגזע האחד ומתפצלים… מאפשרים לעוד ועוד פירות ופריחה להיות ולהתגלות… כעת הרפו… נשמו…
האם השורשים שונים מהגזע האחד? האם הענפים הנובטים מעמודם אחרים ממקורם?
האם כשאתם מביטים ועדים לכך אתם יכולים לתפוס את תנועתכם על האדמה? מבינים אתם כי אין דבר הנפרד אחד מהשני והכל מוזן ומתפתח ממקור אחד?
ואתם… מחפשים את מוצאכם… את שורשיכם… המשפחה המדוייקת שלכם… אשליה המעוורת את עיניכם…
כולכם אהובים קורצתם מאותו המקור… כולכם נובטים מאותו הגרעין… וכשורשים הנכם… בחיפושכם אחר מים לרוויה… אתם יוצאים לדרך… מתרחקים מעט מהגזע… וככל שהתרחקתם… תחושת הנפרדות עולה… שוכחים אתם שכל השורשים זה אתם… ערוצים ערוצים של אותו אחד המחפש הזנה… שתאפשר לממשותו להתגלות מעל האדמה… לגזעו להוציא עלים ירוקים… פרחים… ריח… פירות… להיות חלק מהזנת הטבע השלמה… לאפשר לציפורים לנוח בצילו… לפרפרים לרפרף על עליו… לרוח להדהד את תנועתו… ובכך מנכיחה את משמעותו… הממחישה לו שהוא חלק מהתנועה עם גזעו המושרש ונטוע באדמה.
נשמו אהובים לאלו המילים… לאלו החלקים המפרידים ביניכם לבין הגרעין… והוא… זה… מהדהד את פעימתו האין סופית למרחבי האין סוף… ותנועתו זו היא המפזרת את גיצי אורו במרחב… יוצרת את תחושת העורקים… חוטי אור הנעים ממקור אחד לאין סוף מרחבים… אינם פוגשים הם מאומה… כי אין את מה לפגוש… רק את תנועתם המתגלה דרך עוד ועוד ערוצים… כמראה משתקפים… מזכירים את כוחה של זו התנועה… המתפזרת ומהדהדת בכל עולמה…
נשמו אהובים… אין נפרדות ואין יחסים… גיצי אורכם להם אתם עדים…
התעוררו… לזרע האחד… למקור היותכם… ונוחו…נוחו… לצילו של זה העץ…. נוחו…"