"יקרים ואהובים!
אתם רוצים לנוע… קדימה… להתעלות…. אך איך תנועו בלעדי הילד שבכם ? איך תנועו מבלי המניע?
חלקיק הנשמה אתם קוראים לו… ניצוץ אלוהי… הילד/ה הפנימי/ת… ועוד שמות שהענקתם למהות היוצר שאתם… איך תנועו בלעדיה? איך?
ואתם מחפשים דרכים לעקוף את הדרך… מתעקשים שאתם יכולים אחרת… בורחים ממרחבים שמזכירים לכם אותו… אותה… רוצים להרגיש גדולים?
מצחיקים שאתם… איך תנועו? אין דרך אחרת אהובים… הדרך להתרומם למעלה היא לקבל את הלמטה… את היותכם ילד קטן… כל כך קטן שלפעמים אינכם חשים בו… במי שהפכתם להיות… פוחדים לגלות אותו… לגלות אתכם… במערומיכם… וכמה מתנה יש ברגע הזה בו בחרתם לפשוט את הבגדים… להיחשף… בפני עצמכם… בפני המראה הזו שנקרית בדרככם…
וזוהי דרככם ללמוד יקרים את אשליית הגודל… קטן גדול… כמה כוח יש לקטן הזה… לברוא עולמות… להניע אתכם… ליצור יצירות מדהימות בחייכם… לברוא יש מאין… לחיות את החלום במלואו.
כי הוא… היא… החלום… ואין אפשרות כאן בלעדיו… אין אפשרות לכסות עוד… כמו שעידנים… שמרתם בסוד…
כמה מופלא הילד הזה שבכם… נשמתכם היא יהלום נדיר ביופיו… יהלום שאינו יודע חושך… אינו נושם באפלה… אך הוא יודע… בשקט… שאין אפשרות לנוע בלעדיו… ומתישהו שומר הסף… האגו יתפרק… והחלונות יפתחו… תחילה עם הרבה גשם… טיפות כאב נסתרות… מלוות בעצב גדול… על כל אותם הזמנים של חשיכה… אך הוא… היהלום… אינו בוכה… איך יכול הוא לבכות? הוא יודע… שיתגלה… בזמנו… האגו הוא הבוכה… וסוף סוף שכך… מרטיב את דלתות הברזל ברכות… ומאפשר לאור להתגלות…
כמה יפים אתם… בנצנוץ המהבהב הזה של לבכם הער… כמה מופלאים אתם באורכם המהדהד לעולמות גבוהים… לכוכבים… המנצנצים בחזרה כמחכים לרגע הזה שאתם מאותתים שאתם נראים… וכך הם.. אתכם… כמו אף פעם לא נפרדתם… כי לא… רק כיביתם מעט את מרחב היותכם… עד ש… השערים יפתחו וגשם של אהבה יזלוג מעיניכם הרואות… המגלות את שאתם… יהלום!!!
פתחו את הדלתות… הזיזו כל שומר… אתם כל כך בטוחים ונפלאים באורכם… ניצוץ אלוהי… הצריך הוא שומר? ממי? חחח… אהובים שאתם! פתחו… בטחו… התגלו… כעת!"